הדרך הארוכה הביתה
רעיון שיבת העם אל ארצו חי בתפילות ובשירים מאות שנים. בשלהי המאה התשע עשרה התגבש לתנועה מדינית — הציונות — שהציבה לעצמה למטרה הקמת בית לאומי בארץ ישראל.
הדרך לעצמאות הייתה ארוכה וקשה: גלי עלייה, בניין הארץ, שתי מלחמות עולם ושואת יהדות אירופה. אחרי כל אלה הכיר העולם בזכות העם למדינה משלו.
צעדים אל ה־14 במאי 1948
- 1897הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בראשות תאודור הרצל, הכריז על המטרה — הקמת בית לאומי לעם היהודי.
- 1917בריטניה הביעה תמיכה ב„הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל״.
- 1947בכ״ט בנובמבר הצביעה העצרת הכללית של האו״ם בעד חלוקת שטח המנדט לשתי מדינות — יהודית וערבית.
- 14 במאי 1948ערב תום המנדט הבריטי הקריא דוד בן־גוריון בתל אביב את מגילת העצמאות. מדינת ישראל הוכרזה.
- 1948–49למחרת הותקפה המדינה הצעירה; במלחמה קשה עמדה ישראל על קיומה.
מגילת העצמאות
בערב, זמן קצר לפני תום המנדט הבריטי, הוקראה במוזיאון תל אביב מגילת העצמאות. היא הכריזה על הקמת מדינת ישראל — „מדינה יהודית בארץ ישראל״.
בכתוב — הבטחה של חירות, צדק ושלום, של שוויון זכויות לכל התושבים בלא הבדל דת ומוצא, ויד מושטת אל השכנים. מאותו רגע שב והיה לעם מדינה משלו.
התקווה
„התקווה בת שנות אלפיים — להיות עם חופשי בארצנו״.
סימני המדינה הצעירה
הדגל
דגל כחול־לבן ובו מגן דוד בין שני פסים — בדמות הטלית, מעטה התפילה.
ההמנון „התקווה״
„התקווה״: המנון על תקוות אלפיים השנים לשוב אל ציון, אל ירושלים.
סמל המנורה
מנורת המקדש בין שני ענפי זית — סמל של אור ושלום בסמל המדינה.